מאת: ליאורה לן​

​כשבכל הארץ הולכים ונכחדים הקיבוצים השיתופיים, דווקא באקלים החם של הערבה יש סביבה אקולוגית תומכת. איזון מיוחד בין שותפות, יהדות ואקולוגיה הופך את קיבוץ לוטן למקום ייחודי ומרתק





















​

 

בתחילת שנות ה-80 החליטה קבוצה של צעירים ישראלים ואמריקאים חובבי מחנות קיץ רפורמיים ונגינה בגיטרה - שהם רוצים להקים קיבוץ במדבר. "את ההשראה שלנו להתיישב במדבר השומם קיבלנו כמו רבים אחרים, מדוד בן גוריון", מספר מייק ניצן ממייסדי הקיבוץ,  "באותה תקופה פינו את סיני, והיה לנו ברור מראש שלא נקים ישוב שיהיה מעבר לקו הירוק".  בדרום הערבה, כשחמישים קילומטרים של מדבר מפרידים בינם לבין העיר הקרובה אילת -  ביקשה הקבוצה להקים קיבוץ ששם דגש על שותפות, יהדות, ואקולוגיה.

 

התכניות להקמת הקיבוץ ארכו זמן ומקימיו נאלצו בינתיים לנדוד במדבר במקומות שונים עד אשר יוכלו לעבור למקום המיועד. תחילה התארחו בקיבוץ יהל, משם עברו לשיזפון ולאחר מכן הגיעו לקיבוץ יטבתה. בפרק הזמן ששהו ביטבתה הם סייעו לקק"ל בהנחת התשתיות לקיבוצם העתידי ולמעשה התנהלו כ"קיבוץ בתוך קיבוץ". באפריל 1983 אחרי תקופת נדודים מגבשת, התיישבה הקבוצה בנקודה יפה ומבודדת שמשקיפה להרי אדום. מאז גדל הקיבוץ והתרחב וכיום יש בו כ-183 תושבים.

אלכס צ'סלסקי מנהל "אקו-כיף", הפארק האקולוגי של לוטן, הגיע לחום של הערבה אחרי שחי עם משפחתו באזור של יערות ירוקים ואגמים כחולים ברוצ'סטר שבצפון מדינת ניו-יורק. בנעוריו היה צ'סלסקי חניך ומדריך בתנועה בארה"ב, אולם שני ביקורים שערך בארץ גרמו לו לרצות להישאר. תחילה עבר קורס למדריכים מחו"ל בירושלים, ולאחר מכן הגיע לביקור אצל בני הדודים בקיבוץ נחל-עוז יחד עם משפחתו. הביקור בקיבוץ הותיר על המשפחה כולה רושם רב. "הרגשנו כמו בבית", הוא נזכר. בעוד הוריו חזרו אל ביתם בארה"ב, צ'סלסקי החליט להישאר. "היינו חבר'ה צעירים, בלי כל ניסיון בחקלאות ובניהול עצמי, עם קצת רקע אידיאולוגי ותו לא", נזכר צ'סלסקי, "בכל זאת החלטתי לנסות. רציתי מסגרת חברתית עם אופי שונה משל התנועות האחרות. כזו, שיש בה גם יסוד רוחני-יהודי".

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

 

הנוסחה האקולוגית​

הפארק האקולוגי הוא יותר מאשר ענף כלכלי בקיבוץ, מסביר צ'סלסקי, "מבחינתנו, האקולוגיה היא ביטוי ליחס של אדם למקומו, שהוא לא פחות חשוב מהיחס שבין אדם לחברו". מלבד זאת יש לפארק גם ערך לאומי, ציוני ואוניברסאלי. "בארה"ב, בשנות ה- 70", מספר צ'סלסקי, "היינו עדים למהפך הגדול בהתייחסות לכל נושא איכות הסביבה, מהפך שהגיע באיחור לארץ. ישנן בעולם גישות שונות, לפעמים סותרות, בנושא האקולוגי. אנחנו הגענו למסקנה, שהדרך הטובה ביותר לקדם נושאים ירוקים, היא לשלב בנוסחה האקולוגית כיף, יצירתיות, תועלת ואסתטיקה". בפארק האקולוגי ישנם אטרקציות מגוונות. המתקנים והמבנים במקום עשויים חבילות קש שמצופות באדמה. במקום יש  גן ירקות אורגני שמשמש את חברי הקיבוץ, מרכז טיפולים הוליסטי  ונופשונים לאירוח מבקרים שמגיעים למקום לימי עיון, טיולים מודרכים או סדנאות יצירה.

​



























​

 

להתחתן עם הקיבוץ

הנושא שנמצא על עיקר סדר היום בלוטן הוא כיצד להגדיל את מקורות הפרנסה בקיבוץ ואיך לקלוט יותר חברים. למרות המצב הכלכלי הדחוק במרכז, עדיין קשה למצוא אנשים איכותיים שמסכימים להתגורר בערבה. מתוך ארבעים וחמישה המייסדים, רק תשעה עדיין מתגוררים בלוטן. רוב העוזבים אומנם נשארו בארץ, אבל התרחקו מאוד, הן מהמדבר והן מהשותפות. "רבים מהם התקדמו באקדמיה ומנהלים חיי קריירה מוצלחים", מספרת מיקי ריף, מזכירת הקיבוץ, שמעדיפה לשנות נושא ולספר על טקס הקבלה לחברות בלוטן. "מאז שהקבוצה הראשונה אצלנו הייתה מועמדת לחברות, אנחנו מקבלים חברים חדשים כמו בחתונה", היא מספרת, "אנחנו מקדישים סוף שבוע מיוחד למי שהתקבל באותה שנה לקיבוץ ועורכים לו טקס עם עלייה לתורה, ברכות, הופעות ובסוף חותמים על כתובה. בחדר האוכל מוצג אוסף הכתובות של כל השנים".

 

הדת הקיבוצית​

"הקיבוץ אינו חברה אידיאלית, אלא חברה המושתתת על אידיאלים. קיים אצלנו כמובן מתח בין הרצוי למצוי, אבל במידה הנכונה", אומר ניצן ומוסיף, "הקיבוץ שלנו הוא שיתופי לגמרי, יש שלוש ארוחות בחדר-האוכל, עבודה משותפת ברפת, במטע התמרים ובענפי השירותים. יש לחברים תקציב אישי, קיימות ועדות ופעמיים בחודש מתקיימות אסיפות בהם נידונות שאלות הקשורות בחיי הקיבוץ". למרות הקשיים, מסביר ניצן כי החיבור לדת יכול לצמוח גם באקלים הקיבוצי החם, "אולי אנחנו חלשים מדי בתחום הדתי, אבל זה משתנה בשנים האחרונות. הכול נעשה יותר דינמי ועכשיו אנחנו בתהליך של התחזקות. כיום אנחנו 'חברה לומדת': שמונה חודשים בשנה, חצי יום בשבוע, אנחנו שומעים הרצאות, דנים ועוסקים בנושאים יהודיים". בקיבוץ שומרים כשרות בפרהסיה, אך לא מחטטים ברשות הפרט. בשבתות עובדים החברים רק במקומות החיוניים ולא כל הגברים עוטים כיפה על הראש. "בכל מקרה", אומר ניצן, "העניין הדתי איננו תנאי לקבלה לחברות. כיום פתוח קיבוץ לוטן בפני כל מי שמחפשים משהו אחר - שותפות אמת, בדידות מדברית, ביטוי רוחני ועשייה אקולוגית". ניצן אומר בגאווה כי לאחר שנים ארוכות של נמנום, שבה ומתעוררת מחדש סוגיית ההתיישבות הציונית בתנועה היהודית הרפורמית. "הקיבוצים יהל ולוטן", אומר ניצן, "ואלפי הבוגרים שעברו בהם במהלך השנים, עושים את שלהם".









​